מחלת הדמנציה היא מחלה שכוללת בהגדרתה מספר מחלות אשר המשותף ביניהן הוא ירידה קוגנטיבית ומנטאלית, אשר משפיעה על תפקוד האדם, בשני היבטים עיקריים: תפקוד יומיומי בסיסי כגון התלבשות והתפשטות, אכילה ושתייה, שליטה על סוגרים. ההיבט השני מתייחס לתפקוד קוגנטיבי מפותח יותר הנוגע לביצוע קניות, ארגון דברים, ניהול חשבון אישי וכו'. ברגע ששמים לב לירידה מתמשכת בתפקוד היומיומי, איבוד זיכרון,בעיית התמצאות בזמן ובמרחב, כדאי לבצע בדיקות מקדימות לאבחון המחלה.

אבחון מחלת הדמנציה – כיצד זה מתבצע?

שלושה רופאים מקצועיים מוסמכים לבצע אבחון של מחלת הדמנציה: נוירולוג,רופא מומחה בגריאטריה, ופסיכוגריאטר (פסיכיאטר המתמחה בטיפול באנשי הגיל השלישי אשר סובלים מבעיות מנטאליות ונפשיות). יש להיבדק אצל כל אחד מאנשי המקצוע הללו באופן אישי, לאחר שנתקבלה הפנייה מרופא המשפחה. מומלץ שבן משפחה או אדם קרוב ילווה את המטופל לבדיקות הללו.

במהלך הבדיקה תיערך שיחה, בה המטופל יישאל שאלות על מנת לאבחן את מידת הירידה בתפקוד, האם מדובר בירידה הדרגתית או מהירה, האם מדובר בחרדה או דכאון כלשהו, בלי קשר למחלת הדמנציה? התסמינים דומים ולכן חשוב לבצע אבחון מדויק.

בנוסף לשיחה עם המטופל והמלווה, הרופא המקצועי מעיין ברשומות הרפואיות שכוללות בדיקות דם, רשימת תרופות ועוד. חשוב שההיסטוריה הרפואית של הנבדק, מול הרופאים המקצועיים, תוגש באופן הכולל ביותר, על מנת שהאבחון ייעשה על הצד הטוב ביותר והמקצועי ביותר. כאמור, יכולים להיות מקרים של דכאון או חרדה, אם תסמינים דומים למחלת הדמנציה, לא כדאי לבלבל ביניהם.

בדיקות נוספות

·       מבחן קוגנטיבי - אחת הבדיקות הפופולאריות בתחום היא בדיקת MMSE, היא אינה מהווה בדיקה יחידה לאבחון מחלת הדמנציה, אלא כלי נוסף.

·       בדיקות גנטיות – ניתן לבצע בדיקה גנטית, ישנו גן המהווה גורם סיכון למחלה, אך לא ניתן לאבחן במדויק.

מה עושים לאחר אבחון מחלת הדמנציה?

באופן כללי, רוב הדעות גורסות כי ככל שהמטופל ממשיך לקיים אורח חיים פעיל, כך גדל הסיכוי לשמירה על קשר עם הסביבה. חשוב מאוד שהחולה ישמור על גישה חיובית ושגרת יום הכוללת פעילות גופנית ופעילות מנטאלית: להיפגש עם בני משפחה,לעסוק בתחביבים, ללכת ברגל אם אפשרי, לקרוא, ועוד.

חשוב ככל שניתן, כמובן, לקבל את תמיכת המשפחה הקרובה ולנסות לשמור ככל שניתן על האיזון העדין בין עידוד החולה לביצוע פעולות באופן עצמאי ככל שניתן, לבין שמירה והשגחה עליו על מנת שלא יסכן את עצמו או את סביבתו. נדרשת עדינות רבה בנושא זה, וכמובן שככל שהתפקוד מתדרדר, יש לקחת אחריות גדולה יותר על המטופל ועל מצבו,ולהגביר את ההגנה עליו.

במידה והאבחון עבור מחלת הדמנציה הוא חיובי, ברוב המקרים, על פי שיקול דעתו של הרופא, המטופל יקבל תרופות אשר תסייענה להאט את ההתדרדרות הקוגנטיבית של המטופל.