בריחת שתן היא דליפה לא רצונית של שתן, תופעה המתרחשת בעיקר בקרב מבוגרים החל מהעשור החמישי; מתוכם שליש מהנשים בגיל 40 ומעלה ובין 10 ל-20 אחוזים מהגברים בגיל 65 ומעלה.
לפי הערכות, כ-15% עד 33% מהקשישים המתגוררים בביתם סובלים מבריחת שתן בדרגת חומרה כזו או אחרת. התופעה נפוצה יותר בקרב נשים (שליש מעל גיל 60) מאשר גברים, והשכיחות עולה כאשר מדובר במטופלים המאושפזים במוסדות השונים (שכיחות של 40% בבתי אבות).
כאן המקום לציין שהבעיה מחריפה בשל סטיגמה חברתית ותחושת בושה, מה שמוביל להימנעות ממגע חברתי או מפנייה לטיפול רלוונטי. חשוב לדעת שככל שמעכבים את הטיפול, כך המצב עלול להחריף בהמשך.
במצב רגיל השתן נאגר ונאסף בשלפוחית השתן, והוא משתחרר החוצה כאשר שרירי השלפוחית מעבירים אותו אל צינור השופכה. כאשר שרירים אלו פועלים בצורה לא תקינה, שתן עלול לברוח ולדלוף החוצה.
הסיבות לבריחת שתן עשויות לכלול:
כאן המקום לציין שיש כמה סוגים של בריחת שתן כרונית: פעילות יתר של שרירי השלפוחית, עלייה בלחץ התוך בטני, מילוי יתר של השלפוחית וכן סיבות נוספות (כגון מצב סיעודי). כדי לטפל בצורה יעילה בבעיה, תחילה יש לזהות את הסוג ובהתאם לכך לתת את הטיפול הרלוונטי.
ברוב המקרים ההצלחה בטיפול בדליפת שתן היא בין 80 ל-90 אחוזים.
כאשר מדובר במטופל סיעודי מבוגר, הסבירות לבריחת שתן גדולה יותר מהממוצע (תלוי בחומרת המצב). ככל שהמטופל נמצא במצב סיעודי חמור יותר, כך ישתנה סוג הטיפול בהחלטת הגורם המטפל. כמובן שניתן גם לשלב מספר סוגי טיפולים, לקבלת התוצאות האפקטיביות ביותר:
הטיפול בדליפת שתן הוא באחריות המטפל הסיעודי, המוסד הטיפולי או בן המשפחה המטפל. היכרותו של הגורם המטפל עם שגרת יומו ואתגריו של המטופל, תסייע לקבלת טיפול יעיל יותר. בסיוע גורם מקצועי יש לקבל את ההחלטה אודות הטיפול האפקטיבי ביותר, עבור כל מטופל/ת.
מאמר זה אינו מהווה המלצה או תחליף לייעוץ עם גורמים מקצועיים
עוד פוסטים שיכולים לעניין אותך...
.png)
