מחקר חדש מגלה שחלקיקי מיקרו-פלסטיק מוטמעים עמוק בכלי הדם שלנו - וזה הורג אותנו.

בתגלית שמעלה שאלות בוערות לגבי הסיכונים הבריאותיים הנסתרים של זיהום פלסטיק, חוקרים מצאו רמות גבוהות של מיקרו-פלסטיק וננו-פלסטיק אצל מטופלים שעברו שבץ מוחי או אובדן ראייה זמני.

המחקר, בראשות דר' רוס קלארק מאוניברסיטת ניו מקסיקו, גילה כי עורקי הצוואר במטופלים אלו הכילו עד פי 51 יותר פלסטיק מאשר אנשים ללא תסמיני שבץ. המחקר, שהוצג בכנס איגוד הלב האמריקאי, מצביע על כך שמיקרו-פלסטיק עשוי למלא תפקיד כלשהו במחלות לב וכלי דם.

מה שהפלסטיק עושה בגוף - וכיצד הוא עשוי להשפיע על הבריאות - נותר לא ברור. עם זאת, הצוות גם גילה שתאי חיסון ותאי גזע בתוך דגימות פלאק עם רמות פלסטיק גבוהות - הפגינו פעילות גנים שונה, כולל שינויים הקשורים לדלקת ויציבות כלי דם.

למרות שהממצאים טרם עברו ביקורת עמיתים, הם מדגישים את הדאגה הגוברת בקרב מדענים כי מיקרופלסטיק לא רק מזהם את הסביבה - אלא תורם ישירות למחלות אנושיות. כעת יש צורך דחוף במחקר נוסף כדי להבין את תפקידו בבריאות הלב ומעבר לכך.

הצטברות פלאק בצווארם ​​של שורדי שבץ עשוי לכלול מיקרו-פלסטיק

חתיכות זעירות של פלסטיק חודרות לעורקים הגדולים בצוואר, הנושאים דם מהלב לראש. הכמויות הגבוהות ביותר נמצאות בהצטברות השומנית בעורקיהם של ניצולי שבץ, כך עולה ממחקר קטן בתחום.

ריכוז המיקרו-פלסטיק שנמצא בהצטברות הפלאק בעורקים התרדמניים בצוואר היה גבוה פי 51 בקרב אנשים שעברו שבץ מוחי, מיני שבץ מוחי או עיוורון זמני - זאת בהשוואה לכמויות שנמצאו בדופנות עורקים ללא פלאק. אפילו אנשים עם פלאק בעורק הצווארי שלא חוו אף אחד מהמצבים הללו - עדיין היו בעלי פי 16 יותר מיקרו-פלסטיק בפלאק שלהם.

"לא רק שעורקים חולים מכילים יותר פלסטיק", אמר החוקר הראשי, דר' רוס קלארק, "כי זה ברור; אצל אנשים עם עורקים חולים הגורמים לתסמינים - יש הרבה יותר פלסטיק". התוצאות, שנכון לעכשיו עדיין לא עברו ביקורת עמיתים, הוצגו ב-22 באפריל 2025 בכנס Vascular Discovery Scientific Sessions של איגוד הלב האמריקאי בבולטימור.

מיקרופלסטיק וננופלסטיק נובעים בעיקר ממוצרי פלסטיק גדולים יותר שמתכלים באוקיינוס, באדמה, בנהרות, באגמים או באוויר. מיקרופלסטיק הוא בגודל של פחות מ-5 מילימטרים - בערך בגודל של מחק עיפרון - בעוד שננופלסטיק הוא בגודל מיקרוסקופי של פחות מ-1,000 ננומטר. לשם השוואה, שערה אנושית היא ברוחב של כ-80,000 עד 100,000 ננומטר.

מיקרו וננו-פלסטיק נמצאים בכל מקום בסביבה, וחודרים לגוף האדם כאשר שואפים או בולעים אותם. מחקרים קודמים הראו שהם קיימים בריאות, בכבד, בשלייה, בחלב אם, בשתן ובדם.

המחקר החדש מגיע בעקבות מחקר שפורסם בפברואר בכתב העת Nature Medicine שחשף את נוכחותו של מיקרופלסטיק ברקמת המוח, ומחקר משנת 2024 ב-New England Journal of Medicine שמצא כי אנשים שרובד עורק הצוואר שלהם הכיל מיקרופלסטיק היו בעלי סבירות גבוהה יותר לחלות בשבץ מוחי, התקף לב או מוות תוך שלוש שנים.

"ממצאים חדשים אלה מוסיפים פיסת מידע נוספת לערימת הראיות הגדלה והולכת, שתנחה אותנו לגבי מצבם הנוכחי של מיקרופלסטיק וננופלסטיק ברקמות אנושיות, ותספק הצצה ראשונה למה הם יכולים להיות קשורים", אמר קלארק.

במהלך המחקר, החוקרים בחנו דגימות רקמה של עורק תרדמני מ-48 אנשים:

• 35 תורמי רקמה שנפטרו ללא רובד.
• שישה אנשים שעורקיהם היו מלאים ביותר מ-80% ברובד, עברו ניתוח להסרתו אך מעולם לא חוו תסמינים.
• שבעה אנשים שעורקי הצוואר שלהם היו מלאים ביותר מ-50% בפלאק, שעברו ניתוח להסרתו וגם סבלו מתסמינים, אותם הגדירו החוקרים כשבץ מוחי, מיני שבץ מוחי או אובדן ראייה זמני הנגרם על ידי עורקי צוואר סתומים.

אנשים עם פלאק אך ללא תסמינים ספגו בממוצע 895 מיקרוגרם של מיקרו-ננו-פלסטיקה לכל גרם של פלאק שנבדק, בהשוואה ל-57 מיקרוגרם של מיקרו-ננו-פלסטיקה לכל גרם של רקמת עורק בריאה. אנשים שסבלו מתסמינים ספגו 2,888 מיקרוגרם של מיקרו-ננו-פלסטיקה לכל גרם של פלאק.

בקרב אנשים עם ריכוז גבוה של פלסטיק בפלאק הצווארי, החוקרים גילו הבדלים בפעילות הגנים בתאי גזע מייצבי פלאק וכן פעילות נמוכה יותר בגנים נוגדי דלקת של מקרופאג'ים (סוג של תאי דם לבנים) בהשוואה לאנשים עם רמות פלסטיק נמוכות.

הממצאים הללו מעידים שריכוזי הפלסטיק מתואמים עם מידת הסכנה של הפלאק עבור המטופל, לצד העובדה שהם יספקו תובנות מסוימות לגבי הסיבה לכך. הממצאים רומזים לכך שתאי הדם הלבנים מגיבים בצורה שונה בנוכחות פלסטיק. זה מצביע על כך שתהליך החיסון יצא מכלל שליטה.

יש צורך במחקר נוסף לפני שיוסקו מסקנות כלשהן לגבי השאלה האם המיקרו-ננו-פלסטיקה מערערת את יציבותו או מאיצה את היווצרותו של הרובד בעורק התרדמני, או משפיעה על מערכת החיסון. מוקדם מדי להבין באמת איזה תפקיד ממלאים הדברים האלה, אם בכלל. המיקרו-פלסטיקה עשויה להיות אינרטית, שפשוט נמשכת לאזורים בהם מתרחשים תהליכים ביולוגיים אחרים.

העובדה שמיקרו-ננו-פלסטיקה כה נפוצה במה שאנו אוכלים ושותים, עד שאנשים לא יכולים למנוע ממנה לחדור לרקמות אנושיות, מטרידה בפני עצמה. המצב רק מחמיר והולך. גם אם נפסיק לייצר פלסטיק היום, חומרים אלה ממשיכים להתפרק ולהצטבר ביולוגית. דבר זה כשלעצמו מהווה מקור לדאגה, אבל אין לנו מושג מה הם עושים כשהם נכנסים לגופנו. רק כעת אנו רק מגלים שהם שם.

מקור: heart.org

‍