מנחה: אנחנו עוברים אליך ד"ר חן גל, פסיכולוג הבית שלנו. מה אנחנו עושים עם הילדים בבידוד הזה? אנחנו לא יודעים מתי הבידוד יסתיים. יכול להימשך כמה חודשים טובים, יכול פחות, אבל איך מסתדרים איתם? יש הורים שממש מה שנקרא משתגעים איתם.

ד"ר שי חן גל: נכון. זו ממש שאלת המיליון דולר, מה עושים עם הילדים בבידוד? אני חושב שהכלל המנחה, שצריך להנחות את ההורים, הוא לבנות סדר יום. כלומר, לדעת שבידוד זו לא חופשה זה לא קייטנה כל החברה נפגשים ויוצאים.

מנחה: גם ילדים צריכים שגרת יום משלהם....

ד"ר שי חן גל: חייבים. זה סופר חשוב לבריאות הנפשית גם של ההורים וגם של הילדים. אני ממש ממליץ, מה שאני עושה זה לוקח דף וממש בונה סדר יום. 8:00-9:00 התעוררות, 9:00-10:00 קריאה,  10:00-11:00 מסכים, 11:00-12:00 משהו אחר... זאת אומרת, ממש לבנות עם הילד סדר יום ולהקפיד עליו. לשדר לילד תחושה של ביטחון, זה גורם לו לשלווה ובכלל מקטין קצת את הטירוף של הימים האלה ומכניס את הבית לשגרה של התמודדות טובה.

מנחה: ושי, כשאתה אומר שגרה, למה את המתכוון? מה אפשר לעשות איתם כבר? הם בטח רוב היום דבוקים למסכים כי זה הכי נוח לכולם, אבל מה עוד אפשר לעשות?

ד"ר שי חן גל: אז קודם כל יש את הלמידה מרחוק. גם ביסודי וגם בתיכון, צריך להשתמש בזה ולהיעזר בזה. אפשר לנסות לפתח תחביבים, לעשות שעה של תחביבים. לא צריך להרכיב פאזלים כל היום וכל הלילה זה לא יקרה, אבל אפשר להגיד 12:00-13:00, תחביבים. פאזלים.  גם כשמסתכלים במסכים אפשר להסתכל יחד עם הילד במסכים, לנסות לעניין אותו קצת בדברים אחרים. אפשר לשאול את הילד מה אתה רוצה? איך היית רוצה לבלות את השעות הקרובות או את הימיים הקרובים, מה אותך מעניין? לנסות לבנות מערכת יחד עם הילד, ללכת לאיזה כיוון שרוצים, אבל סדר יום ושגרה, סופר חשובים.

מנחה: מה לגבי שינה? הם יכולים כמו בחופש הגדול להישאר עד מאוחר ולקום מאוחר או שצריך להקפיד על שגרה קצת יותר מהודקת?

ד"ר שי חן גל: אני חושב שחייבים, לא צריך, חייבים להקפיד על שגרה מהודקת. כי אנחנו רוצים לשדר לילדים, יש לנו מסר, שסך הכלה כל בשליטה, הכל בסדר והכל מאורגן. וזה לא חופש גדול, אלא קמים, יש מערכת ויש סדר יום. אפשר כמובן לתת להם קצת יותר, זה לא ימי לימודים רגילים, אבל כן להקפיד על שעות קבועות ולא לגרום לבית לאבד את כל הגבולות כמו שאני שומע הרבה פעמים שקורה. שזה רק מחמיר את החרדה ואת המצוקה של הילדים.

מנחה: יש לנו שאלה מהפייסבוק. מה הדרך הנכונה להסביר לילדים את מה שקורה פה? הרי אתה יודע, אנחנו כבר שבועיים במצב הזה, אי אפשר מה שנקרא לחרטט אותם, אז יש דרך לשקף להם את המצב? יש דרך מסוימת לומר להם באיזו סיטואציה אנו נמצאים, בעולם החיצוני, במצב הזה שכולנו נקלענו אליו?

ד"ר שי חן גל: בטח. אני חושב שאי אפשר לחרטט לילדים, הם קולטים כל כך הרבה מידע מסביב, מרשתות, מחברים, הם יודעים יותר טוב מאיתנו לפעמים מה קורה. אני חושב שאפשר להסתכל ביוטיוב כל מיני סרטונים קצרים שמסבירים. אני חושב שמאוד יכול לעזור להורים לתת קצת איזשהו לוח זמנים, למרות שגם לנו אין. אנחנו יודעים היום, מערכת החינוך עד חופשת פסח בבית. אז להגיד הנה, סוף חופשת פסח, אמצע אפריל, לתת סדר זמנים, להראות להם איך הימים אמורים לעבור, מתי חג הפסח, מתי החופשה, כל זה מבנה את החיים של הילד וזה מאוד מאוד חשוב.

מנחה: ראינו סרטונים בחדשות החברתיות של ילדים, בעיקר פעוטות שבאמת מפחדים, חוששים מהמצב. מה עושים במקרה הזה?

ד"ר שי חן גל: אני חושב שזה תלוי בגיל של הילד. הכלל הראשון הוא ככל שההורה יותר רגוע ומשדר יותר רוגע ושליטה, הילד כמה שהוא יותר קטן, יותר רגוע. 

מנחה: מה שאומר שהילדים מרגישים הכל גם אם ההורה לא אומר להם כלום....

ד"ר שי חן גל: לחלוטין. לחלוטין. ואנחנו רואים את זה לא רק עכשיו בימי קורונה ובימי לחץ ובימי משבר אחרים, הדבר המרכזי שמשפיע על התנהגות הילד זו התגובה של ההורים שלו. הורה רגוע שווה ילד רגוע, הורה חרד שווה ילד חרד.