חוק הירושה, תשכ"ה-1965, מסדיר את כל מה קשור לירושה לאחר המוות. בין שהנפטר השאיר אחריו צוואה ובין שלא, חוק הירושה מתייחס לכל סיטואציה ומספק מענה ליורשים, כולל תוקף של צוואה וכן אפשרויות להגשת צו קיום צוואה, צו ירושה, התנגדויות לצוואה ועוד.
צוואה היא מסמך אישי בו מצווה אדם בהיותו בדעה צלולה וללא כל השפעה של אדם אחר, מה יעשה ברכושו לאחר פטירתו.
החוק מונה 4 דרכים עיקריות בהן ניתן לערוך צוואות:
יתרונה של הצוואה הוא שניתן לשנותה בכל רגע נתון. הואיל והחיים, כידוע, הם דינמיים, אזי חלוקה שהיתה מתאימה בשלב מסוים, עשויה להפוך ללא רלוונטית בתקופה אחרת.
כך ניתן לחזור ולהחליט על חלוקה שונה וכן על הוספת / גריעת יורשים בכל עת, כאשר הצוואה שתקוים בסופו של דבר היא זו שנעשתה ונחתמה על ידי המוריש בתאריך המאוחר ביותר לפני מותו.
אין לבלבל בין צוואה ובין ייפוי כוח מתמשך. מדובר בשני מסמכים שונים בתכלית.
כל אדם בוגר בן 18 ומעלה יכול לכתוב צוואה, ובתנאי שאינו מוגדר פסול דין או חסר יכולת נפשית / שכלית.
כ-50 אלף בני אדם נפטרים מדי שנה בישראל, אך רק מחציתם טורחים לערוך צוואה. במידה ואדם אינו עורך צוואה, אזי תחולק הירושה על פי ההסדר הקבוע בחוק הירושה לפיו יורשים, זאת ב"שיטת הפרנטלות" (המעגלים).
לאחר הכנת הצוואה על ידי עורך הדין בהתאם לרצונותיו של המצווה, נחתמת הצוואה בנוכחות שני העדים והמצווה מקבל העתקים ממנה.
במידה והמצווה רוצה בכך, הוא יכול (אך אין חובה לעשות כן) להפקיד את הצוואה בלשכת הרשם לענייני ירושה. גם צוואה שהופקדה, כאמור, ניתן לשנות - אך לא ניתן להפקיד את הצוואה החדשה עד שהמצווה לא מושך את צוואתו הקודמת.
הרעיון מאחורי הכנת צוואה הוא להשאיר בידינו את הזכות להחליט מבעוד מועד כיצד ברצוננו לחלק את רכושנו ולמי. בכך נוכל למנוע, עד כמה שניתן, את האפשרות למריבות, סכסוכים משפחתיים ולעיתים גם משפטיים, הנגרמים כאשר המנוח לא קבע במפורש כיצד ברצונו לחלק את ירושתו.
בצוואה ניתן לקבוע כל צורת חלוקה העולה על דעת המצווה:
כמובן שככל שמדובר במשפחה עם ייחוד מסוים, כגון משפחה שבה יש נישואים שניים עם או בלי ילדים נוספים, משפחה בה ישנו יורש פוטנציאלי עם צרכים מיוחדים או בעיות רפואיות שהמצווה מבקש לדאוג לו באופן מיוחד, משפחה בה קיים סכסוך משפחתי הגורם למצווה לרצות לחלק את ירושתו באופן אחר ועוד - הרי שמשמעותה של צוואה במקרים אלו גבוהה בהרבה והינה בגדר הכרח שכן בהעדרה, יחול ההסדר ה"רגיל" של החוק.
האם שווה לסכן את הרכוש שנצבר במרוצת השנים בעמל רב, בכך שלא יגיע למי שרצינו? וחמור מזה - יגיע למי שלא רצינו רק משום שלא הקדשנו שעה לעריכת צוואה? הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר במצווה הסובל מבעיה רפואית או ירידה קוגניטיבית (דמנציה), וכן אצל מטופלים סיעודיים השוהים במוסדות טיפוליים כגון בתי אבות.
מדובר בפעולה משפטית פשוטה, מהירה וזולה, שלא ניתן להצביע על כל סיבה הגיונית שלא לעשותה, לפחות מרגע שאדם צבר רכוש ויש לו ילדים; זאת על מנת שנוכל להמשיך בחיינו עד מאה ועשרים בשקט נפשי.
עו"ד עדי בורוכוביץ-שחר מומחית בנושא עריכת צוואות, גישור גירושין והסכמי ממון
עוד פוסטים שיכולים לעניין אותך...
.png)
