מחקר שערך המרכז הלאומי לבקרת מחלות בשנת 2003 העריך כי בישראל שיעור התחלואה במחלה בקרב נשים בגיל 45 - 54 עומד על כ-9%, ומעל גיל 65 שיעור זה עומד על כ-30%. סך הנשים מבוגרות מגיל 21 החולות בדלדול עצם, הוא כ-194,500 חולות[2].

השברים העיקריים נוטים להיות בעצם הרדיוס בשורש כף היד שברים בחוליות ושבר בצוואר הירך, אם כי שברים יכולים להתהוות בכל מקום בגוף.

המחלה הנקראת בלועזית אוסטאופורוזיס משמעה דלדול העצם, תהליך של איבוד מסת עצם. עקב איבוד זה, הופכות העצמות לשבירות,

ומכאן השם אוסטאופורוזיס:   אוסטאו = עצם, פורוזיס= שבירות

העצם היא רקמה חיה, ובמשך כל החיים מתקיימים בה תהליכים של פירוק ושל בנייה. כמויות קטנות של עצם נהרסות ומוחלפות בעצם חדשה.

במשך הילדות, ובעיקר בתקופת ההתבגרות, נבנית מסת העצם.

עם סיום ההתבגרות, בין גיל 20 לגיל 30, מגיעים לכמות העצם המרבית.

כמות העצם המרבית שונה מאדם לאדם. את הכמות הזאת קובעים גורמים תורשתיים וגורמים סביבתיים. הגורמים הסביבתיים: בין היתר, תזונה, פעילות גופנית, מחלות וטיפולים שונים שנעשו במהלך השנים.

מגיל 35-50 נשמרת מסת העצם קבועה פחות או יותר, במידה ואנו שומרים על אורח חיים תקין, ולא נחשפים למחלות או לתרופות העלולות לפגוע בה.

עם תחילת תקופת הבלות  מתחיל שלב האיבוד המהיר של העצם. עקב הפסקת פעילות השחלות והפסקת ייצור האסטרוגנים והפרשתם בקרב נשים בגיל 50, חל תהליך מואץ של איבוד מסת העצם. לאחר שנים ספורות תהליכי בניית העצם והריסתה מואטים באופן ממשי, והתוצאה היא איבוד איטי ומתמשך של מסת העצם. תהליך זה נקרא דלדול העצם עקב זיקנה, (Senile Osteoprosis). תהליך זה שונה בקצבו מדלדול העצם בגיל הבלות: בעוד שדלדול העצם בגיל הבלות הוא תהליך מהיר, דלדול העצם בזיקנה הוא תהליך איטי.

אוסטאופורוזיס של הבלות פוגע בעיקר בעצם הספוגית, ולפיכך העצמות שייפגעו בתהליך זה הן בעיקר העשירות בעצם ספוגית, כגון גופי החוליות, עצמות שורש כף היד וצוואר הירך. פגיעה בעצמות הללו הופכת את העצם לפריכה במידה כזו שבעקבות חבלה מזערית, ולעתים אף בלא כל חבלה, היא נשברת.  המחלה מתפתחת בהדרגה בלי שחשים בה משום שהיא אינה גורמת לכאבים כלשהם, מסת העצם עלולה לקטון בעשרות אחוזים לפני שיופיעו שברים שיביאו לאבחון המחלה. המחלה תתבטא בשברים, עקמת, כאבי גב, אובדן גובה, בהגבלות תנועה ובכאבים מתמשכים. אי־אפשר לרפא אוסטאופורוזיס. אך ככל שמאבחנים את המחלה מוקדם יותר, כך ניתן להפחית את נזקיה.

האבחנה נעשית באמצעות בדיקת צפיפות עצם (DXA). זוהי בדיקה שמומלץ לכל אישה לעשות אותה אחת לחמש שנים החל מגיל 60. לנשים ולגברים שמצויים בסיכון מוגבר ללקות באוסטאופורוזיס מומלץ לעשות את הבדיקה הזאת לראשונה כבר בגיל 50.

הטיפול הוא מניעתי  ושמירה על מסת העצם באמצעות אורח חיים בריא הכולל התעמלות שבונה עצם, תזונה נכונה  עתירת סידן ונטילת תוספי מזון. כמו כן ישנו טיפול תרופתי למניעת ולהתמודדות עם המחלה שניתן ע"י הרופאים.

פעילות גופנית לחולי אוסטיאופורוזיס

פעילות גופנית יכולה לתרום למניעת אוסטיאופורוזיס, כשמדובר על פעילות אירובית, חשוב שהיא תהיה כזו המאופיינת בנשיאה של משקל הגוף, כמו הליכה נמרצת. אימוני התנגדות שונים, כגון תרגילים כנגד משקל גוף, משקולות, גומיות, בן זוג, או נשיאת משקל הם המומלצים ביותר בזכות יצירת הלחץ על מערכת השלד.

את התרגילים חשוב לבצע בעומס גדול ועם חזרות מעטות יחסית, אזי יושגו תוצאות טובות יותר מאשר באימון המבוסס על עומס נמוך ומספר חזרות רב. בגילאים מבוגרים העומס המופעל על מערכת השרירים מעלה את כוחם ובאמצעות כך מוקטן הסיכון לנפילה או לשבר.

תרגול:

חימום

הליכה 5-10 דקות, אופניים, מדרגה וכו'.

שלב 1 – שלושה סטים של 10 חזרות כל סט עם הפסקה של דקה בין סטים

כיפוף ברכיים .

דחיפות קיר

עלייה על קצות אצבעות

הליכה עם ידיים על קיר (בלי קיר..) לטפס עם הידיים על קיר דימיוני עד שהידיים מעל הראש להשאיר אותן למעלה ל10 שניות ואז להוריד את הידיים באותו אופן.

להביא את הידיים מאחורי הגב למעלה.

לשלב את כפות הידיים ולמתוח אותם קדימה – להחזיק 10 שניות

‍

שלב 2 - שלושה סטים של 10 חזרות כל סט עם הפסקה של דקה בין סטים

לכופף מרפקים עם משקולות.

עמידה על מדרגה עם רגל ימין. רגל שמאל יורדת מהמדרגה ועולה בחזרה.

להרים את הידיים את למעלה עם משקולות

תנועה הצידה של הרגל

‍

שלב 3 - שלושה סטים של 10 חזרות כל סט עם הפסקה של דקה בין סטים

יישור ברך בישיבה

כיפוף ברך בעמידה

סיבובי אגן בשכיבה

יישור גב בשכיבה על הבטן

‍

הרפייה - להשאר בכל מנח 20-30 שניות, לבצע 10 חזרות, בלי כאב.

מתיחות ארבע ראשי

מתיחות תאומים והמסטרינג

מתיחות ידיים וחזה

מתיחות צוואר, גב עליון וכתפיים.

‍